זה מעליב! / רותי צפרוני

כמה פעמים ביום אתם מוצאים את עצמכם נעלבים?

כמה זמן העלבון מסתובב אצלכם במערכת?

כמה זמן לוקח לכם לחזור לעצמכם לאחר סערת הרגשות שהעלבון מביא עמו?

מה עושים עם המשקע שנשאר? איך נפטרים ממנו?

אם השאלות הללו מדברות אליכם – אתם  כנראה שייכים למועדון יוקרתי בו הרגשות הם שחקנים מועדפים. בואו ניתן לשחקנים אלה כלים משודרגים לנהל את המשחק הנכון לכם!

 

העלבון הוא רגש בעל נטייה לסערה מתגברת עד כדי עוצמה גבוהה.

העלבון מעכב אותנו וגובה מאתנו משאבי אנרגיה אדירים. אנחנו רוצים לנסות להימנע מעלבון  או למזער אותו ולהסיר את  העכבה שהוא מייצר.

 

ממה אנחנו נעלבים?

עלבון הוא איום על ההערכה העצמית שלנו.

אנחנו אוהבים להעריך את עצמינו באופן חיובי. הערכה עצמית חיובית מאפשרת לנו ביטחון. הביטחון הוא עוגן משמעותי עבורנו. כשמישהו מבחוץ מאיים על כך, אנחנו נעלבים.

הרגשת העלבון מבטאת את העובדה שהדברים שנאמרו לנו הצליחו להבקיע ולערער משהו בתפיסה העצמית שלנו והביטחון שלנו נסדק.

העלבון והפגיעות שמחלחלים לתוך שיחות  תקשורת או לתוך מערכות יחסים  מייצרים שרשרת של תגובות  שמרחיקות אותנו מהמטרות שלנו וגובות מאתנו מחירים כבדים.

 

למה זה קורה לנו?

אחת הסיבות השכיחות לעלבון היא פרשנות .

האופן בו אנחנו מפרשים את הדברים הנאמרים לנו, או את המעשים שנעשים כלפינו- מכתיב את הרגש שהם מעוררים.  העלבון לרוב , הוא תוצאה ישירה מהפרשנות שבחרנו ולאו דווקא ממה שנאמר.

הפרשנות היא אישית. היא סובייקטיבית. היא משקפת את זווית הראיה המסוימת דרכה אנו  בוחרים להתייחס למה שנאמר. כל דבר ניתן לפרש במספר רב של דרכים. אנחנו בוחרים בצורה אינטואיטיבית את הפרשנות שלנו, על בסיס תפיסות שלנו, חוויות עבר, פרדיגמות וכד’.

כשאני מגיעה לעבודה בבוקר ומשהו שואל אותי ” מה זה מה שאת לובשת היום?”

אני יכולה לראות בשאלה ביקורת על בגדים שלי (הוא חושב שהם מגעילים) , אני יכולה לראות בשאלה התעניינות (הוא לא מבין אם זה מכנס או חצאית) , אני יכולה  לראות בזה הערכה (הוא מתרשם מבחירה לא שגרתית) ואני יכולה לראות בזה שאלה אופיינית לבן אדם נודניק שמחפש תשומת לב וזו דרכו העקומה להשיג אותה.(ממש לא קשור אלי)

אז איך אפשר להיעלב פחות?

אני חוזרת לשאלה “מה זה מה שאת לובשת היום?”

אם הפרשנות שאני בוחרת היא שהוא חושב שהבגדים שלי מגעילים – אני נעלבת. הביקורת על בחירת הבגדים שלי כנראה תתכתב עם ההערכה העצמית שלי ותסדוק אותה.

אבל אם אבחר בפרשנות אחרת – שהוא מתרשם מהבחירה האמיצה שלי – לא יהיה עלבון. להיפך – כנראה שיהיה סיפוק ותחושה חיובית ונעימה.

אז למה לבחור להיעלב?

האתגר הוא לעצור את האוטומט ולבחור בפרשנות שתקדם אותי .

אנחנו נוטים להגיד שלהיעלב זו בחירה. כמה פעמים שמעתם ש…..”אתה נעלב עכשיו כי אתה בוחר להיעלב…..”  או “מה את נעלבת? זאת בחירה שלך….”

האמת?

זו אמירה די מעצבנת. כאילו שאנחנו מבקשים לעצמינו עלבון.

יחד עם זאת את הפרשנות על מה שנאמר – אנחנו בהחלט בוחרים. אם אנחנו פסיביים- האוטומט יבחר עבורנו ובסבירות גבוהה הבחירה תביא עלבון. אך אם נעצור את האוטומט ונבחר פרשנות מקדמת – נצמצם את העלבון, ואתו את סערת הרגשות ואת שרשרת התגובות שיבואו אחרי.

מה עוד?

סיבות נוספות לעלבון ואיך אפשר למזער אותו –

  • יכול להיות שהעלבון נותן לכם משמעות? בעזרתו אתם מצליחים לגייס תשומת לב? אם התשובה היא כן או חצי כן – היי! חפשו משמעות בדרך אחרת, פחות בזבזנית באנרגיה.

 

  • יכול להיות שאתם קצת “קורבניים”? רגישים במיוחד ביכולת שלכם לראות את עצמכם מקופחים בכל סיטואציה? אם יש לכם הרגל כזה, נסו להחליף אותו באחר. נסו לראות ולהאיר את מה שעובד לכם טוב- לפני מה שחסר.

 

 

  • יכול להיות שאתם נעלבים כי זה משחרר אתכם מאחריות? יכול להיות שרצה לכם מחשבה בראש שאם עכשיו נעלבתם אז אתם מסכנים ואם אתם מסכנים אז אין לכם מה לעשות? (ושמישהו אחר יוציא אתכם מהמצב…..)

 

לסיכום

זה מתיש להיעלב לעיתים קרובות. מתיש את הנעלב  ומתיש את  הסביבה.

המודעות היא מפתח חשוב.

כשלהיעלב הופך לדפוס התנהלות, הוא מעכב. הוא מקשה עלינו להשיג מטרות ולהתמקד במה שחשוב באמת.

בדקו את הפרשנויות שאתם מאמצים. פרקו את האוטומט ובחרו פרשנות מקדמת.

קבלו משמעות מרגשות ממלאים והכי חשוב- קחו אחריות, כי זאת הדרך הכי מתגמלת!

צור קשר

ההודעה נשלחה בהצלחה
ההודעה לא נשלחה, אנא נסה שנית