שאלה של זווית ראיה / רותי צפרוני

רוברט דה ויצ’נזו, שחקן גולף מפורסם מארגנטינה, זכה פעם בתחרות.
אחרי שקיבל את ההמחאה וסיים לחייך למצלמות,
הוא התארגן לעזוב את המקום.
בדרכו אל המכונית שלו במגרש החניה, ניגשה אליו אישה צעירה.
היא בירכה אותו על זכייתו וסיפרה לו שהבן התינוק שלה חולה מאוד ונמצא על סף מוות.
סיפורה נגע לליבו של ויצ’נזו.
הוא שלף מכיסו עט והעביר את סכום הזכייה שלו לזכותה של האישה.
“בעבור כמה ימים טובים לתינוק.” אמר ונתן לה את ההמחאה.

שבוע מאוחר יותר, כאשר סעד צהריים במועדון,
ניגש אליו אחד מבכירי איגוד שחקני הגולף ואמר:
” סיפרו לי שראו אותך פוגש אישה צעירה בשבוע שעבר במגרש החנייה, אחרי שזכית בתחרות.”
דה ויצ’נזו הנהן.
“אז יש לי חדשות בשבילך,” אמר האיש. “היא רמאית. היא לא נשואה. אין לה ילד חולה. היא עבדה עליך, ידידי.”
“אתה אומר לי שבעצם אין תינוק  גוסס?” שאל  דה ויצ’נזו.
“בדיוק כך.”
“אלו החדשות הכי טובות ששמעתי  השבוע !” אמר דה ויצ’נזו.

 

 

 

כולנו נוטים,קודם כל להסתכל על מה שאין, על מה שחסר, על השלילי, על מה שלא עובד לנו. זאת הבחירה האוטומטית שלנו. אז למה בעצם שלא נשנה את האוטומט ונבחר להסתכל באותה סיטואציה על החלקים הטובים?

 

לא תמיד זה יכול להצליח אבל זה בטח גורם לנו להרגיש הרבה יותר טוב.

 

 

הסיפור נלקח מהספר “הזמנה לשקט שבפנים” מאת ג’ק קורנפילד

 

 

צור קשר

ההודעה נשלחה בהצלחה
ההודעה לא נשלחה, אנא נסה שנית