על הערנות / רותי צפרוני

סיפור ששמעתי, העלה בי כמה תובנות חשובות-

“מנהל צעיר ומצליח טייל במכוניתו במורד רחוב שכונתי, נוסע קצת מהר מידי ביגואר החדשה שלו. הוא הביט סביב לוודא שאין ילדים המזנקים מבין המכוניות כשלפתע, התעופפה לבנה לכיוון מכוניתו והתנפצה על הדלת הצדדית של היגואר.

המנהל המבוהל עצר את רכבו, קפץ החוצה ,תפס את הילד ובכעס צעק עליו:

“מה זה צריך להיות? השתגעת? זו מכונית חדשה והלבנה שזרקת תעלה לי הרבה כסף! ” והמשיך ושאל בזעם הולך וגובר : “למה עשית את זה?”

“בבקשה , אדוני, בבקשה. אני מצטער אבל לא ידעתי מה לעשות, אף אחד לא עצר”…. דמעות זלגו מעיניו של הילד שהמשיך …”זה אחי, הוא התגלגל ונפל מכיסא הגלגלים שלו ואני לא יכול לבד להרים אותו….תוכל בבקשה לעזור לי להחזיר אותו לכיסא הגלגלים? הוא נפצע והוא כבד מידי בשבילי”.

הנהג , זע ללא מילים, מנסה לבלוע את הגוש בגרונו. הוא ניגש והרים את הבחור הצעיר לכיסא הגלגלים וניקה בממחטה את השריטות והחתכים של הנער. לאחר מכן צפה בילד הקטן דוחף את אחיו במורד המדרכה לעבר ביתם.

הוא מעולם לא תיקן את הדלת הצדדית.

הוא השאיר אותה פגועה כדי להזכיר לעצמו לא לעבור שוב דרך החיים מהר מידי , עד שמישהו יאלץ לזרוק עליו משהו כדי למשוך את תשומת לבו….”

 

אז מה התובנות?

  • הערנות היא מצרך חשוב. כדאי לתרגל אותה.
  • כשאתה “חוטף” לבנה – קבל אותה ללא התנגדות . היא מתנה.
  • לפעמים עלינו להיות אמיצים מספיק להיות אלה שזורקים את הלבנה על מישהו יקר לנו , כדי להעיר אותו ולהניע אותו לפעולה.
  • והכי חשוב? להעלות את המודעות לרחשים מסביב. לקלוט את הסימנים. להיות פחות מרוכזים בעצמינו. (ואז גם קטן הסיכוי “לחטוף” לבנה…..)

צור קשר

ההודעה נשלחה בהצלחה
ההודעה לא נשלחה, אנא נסה שנית