מה עושים עם הדשא של השכן? / רותי צפרוני

 

אף אחד לא אוהב להודות שהוא מקנא.

אנחנו תופסים את הקנאה כרגש נחות. כחולשה מובהקת. כיצר הכי ראשוני שיש. ואנחנו הרי, מעל זה.

“אני מקנא?……מה פתאום?….זה ממש לא זה, זה פשוט ש…….”

מכירים?

אני בטוחה שפעמון קטן מצלצל לכם ברקע. וכן, כולנו מקנאים. יש מי שמודה ויש מי שלא. יש מי שמודע ויש מי שמתכחש , יש מי שמתמודד ויש מי שמתעלם ונאלם.

 

אז כמה דברים מעניינים  על קנאה –

  • קנאה נובעת מהרצון שלנו למה שאין לנו ויש למשהו אחר.
  • המטרה המרכזית שהקנאה משרתת היא הרצון לשלמות.
  • הקנאה מייצרת מוטיבציה להימנע מתחושת חסר.
  • אחד המניעים של הקנאה היא תחושת נחיתות ביחס למשהו או משהו אחר.
  • פרידריך ניטשה סימן קשר בן קנאה לרחמים וטען ש”בנדנים המוזהבים של הרחמים נחבאים סכיניהם של המקנאים”.
  • קנאה לאורך זמן – גובה מחיר יקר . היא מכרסמת במקנא כמו חלודה בברזל ….

 

במהותה, הקנאה היא רגש טבעי ולגיטימי  שאנו חווים בכדי לקדם את עצמינו למצב טוב יותר. בגלל הנטייה שלנו להתכחש לרגש זה, אנחנו עשויים למנוע ממנו לסייע לנו לתת מענה לצרכים שלנו.

אז איך מנהלים את הקנאה למקום מקדם?

האם זה אפשרי בכלל?

התשובה היא כן. זה אפשרי בהחלט. וכדי להתמודד בצורה יעילה, אני מציעה מודל התמודדות בשלבים –

שלב ראשון – להסתכל לקנאה בעיניים

בואו נתן לקנאה מקום בנינו לבין עצמינו. בואו נודה בה. בואו נתיידד קצת עם הקנאה. בואו נעלה אותה לרמה של שיח פנימי. בואו ננסה לקבל אותה ולהכיר בקיומה.

….” כן, אני מקנאת עכשיו בחברה שלי שקיבלה קידום בעבודה. היא קיבלה את התפקיד שגם אני רציתי. כן. אני מקנאה ואני מוכנה להודות בזה, ביני לבין עצמי “. (ממש בשקט, שאף אחד לא ישמע כי זה לא חברי ולא יפה וגם לא נותן לי יותר מידי נקודות זכות ….)

שלב שני – מה בעצם התפקיד של הקנאה עכשיו?

בואו ננסה להבין מה הקנאה הזאת  באה לשרת.  איזה צורך שלנו, איזה ערך?

וכאן, יש שני רבדים.

ברובד הראשון – הקנאה באה לשרת יצר בסיסי.

יצרים טיבם להיות סוערים ויש להם נטייה  להיות  לא מנוהלים. טיבם להשתלח ולתת לנו פורקן רגשי חזק. במילים אחרות- יש לנו סערה רגשית גדולה שנאספה מכל מיני דברים? הקנאה נותנת לסערה פורקן ודרך להשתחרר.

ברובד השני – הקנאה מסמנת לנו את הרצון להשיג יותר. להתפתח, לצמוח, להתקדם. היא מסמנת לנו משהו שחשוב לנו באמת.

…..” אני באמת רציתי את התפקיד הזה שחברתי לעבודה קיבלה. אני באמת רוצה להתקדם ולהתפתח. אני רוצה להרוויח יותר, אני רוצה לקבל יותר הערכה, להיות יותר מסופקת ”

שלב  שלישי – מיקוד התובנות

בשלב הזה אנחנו רוצים לנסות לעשות את ההפרדות ו”לנקות” רגשות שאינם שייכים בסיטואציה.

בקנאה שלי בחברה שקיבלה את התפקיד , כדאי לברר כמה דברים-

  • האם אני מקנאה בחברה עצמה או בתפקיד שקיבלה? יש הבדל  גדול! התשובה עושה סדר ועשויה להנמיך קצת את העוצמה הרגשית.
  • מה מתוך הרגשות שאני חווה סביב הקנאה קשורים לסיטואציה הנוכחית ומה אולי אני סוחבת מכל מיני מקומות לא קשורים? חשוב ביותר לנסות להפריד! ברור לנו שיהיה  קל יותר להתמודד עם הסיטואציה כשהמטען הרגשי שלנו הוא רק זה שקשור בסיטואציה הנוכחית ואין לנו כאן “זנבות” מיותרים.

שלב  רביעי – התמודדות

בשלב זה אנחנו כבר מבינים  שיש כאן קנאה. אנחנו מתחילים להבין על מה היא יושבת-מה אנחנו רוצים ולא מצליחים להשיג או לממש . וגם, אנחנו קצת מודעים לעוצמה הרגשית  שלוקחת כאן חלק ,מאיפה היא באה ועל איזה חלקים שלה אפשר אולי לוותר.

וכאן  בדיוק מגיע שלב התגובה . השלב המכוון. השלב המנהל.

אני רוצה לסמן בו כמה כיוונים –

  • התמקדות בדרכים אחרות להשיג את מה שאני רוצה.

הקנאה עזרה לי להבין כמה אני רוצה להתפתח.  להתקדם. הקנאה בחברה שיקפה לי את זה ברור, ברגע שהייתי מוכנה להקשיב. אז עכשיו  כשאני מבינה שהדרך הנוכחית נחסמה אני אחשוב על אלטרנטיבות. לצורך הדוגמא – התפקיד שרציתי  כבר אויש, הוא לא פנוי יותר. אז מה כן? אולי תפקיד אחר? אולי הרחבת התפקיד הנוכחי? אולי משהו שאעשה מחוץ למסגרת העבודה , שייתן לי מענה על הרצון להתפתח, להתקדם? אולי זאת בכלל קריאת השכמה להחליף מקום עבודה? לחשוב מחוץ לקופסא? לשנות כיוון?

ההתמודדות הזאת היא הגישה החיובית במיטבה. ללכת לכיוון של “מה כן”- מה אני כן יכול לעשות כדי לממש את הרצון שלי להתקדם, להיות מוערך יותר. בו זמנית לזוז מהמקום של “מה לא” – במה אני לא טוב, במה אני אף פעם לא מצליח, במה תמיד האחרים מצליחים יותר ממני. זאת בכיינות טבעית, אבל תוקעת. חוסמת. אנחנו רוצים בכל הכוח לזוז משם.

  • לשחרר את מושא הקנאה.

מושא הקנאה הוא אמצעי , הוא לא באמת מטרה.

למה הכוונה?

כבר אמרנו שהקנאה משקפת לנו את מה שאנחנו רוצים ולא מצליחים להשיג. הפניית הרגשות  אל מי שכן מצליח להשיג- היא לא הפתרון שלנו והיא בטח לא מקדמת אותנו. כן, לפעמים יש הרבה תסכול. יש כאב. יש עלבון. ויש צורך חזק לפרוק אותם. הכי קל- להוציא את זה על מושא הקנאה. להיות ציני, להיות ביקורתי, להציק, להעליב, או סתם להתעלם ממנו כי “הוא מעצבן אותי” או כי “אני לא יכול לסבול אותו” או “לא בא לי עליו”. ברור. בכל פעם שאני בקשר אתו- חוסר היכולת שלי להשיג מה שאני רוצה מכה בי וזה כואב ולא נעים.

אבל, הוא לא הנושא. לרוב הוא גם לא אשם . להפניית סערת הרגשות אליו יש מחיר כבד וחבל להסתבך בפלונטרים של תקשורת, שלא לצורך.

  • לקבל את מה שאי אפשר כרגע לשנות

לפעמים אין ברירה. לפעמים אין לי יכולת להשיג את מה שאני כל כך רוצה.  לפעמים זה לא תלוי רק בי , או שיש אילוץ חיצוני , או מניעה זמנית או מניעה תמידית.

אני יכול לקנא בהישגים של הבן של השכן. נורא הייתי רוצה שגם הבן שלי  יקבל תעודת הצטיינות  בסוף השנה. אבל מה לעשות? הבן שלי לא אוהב ללמוד. הבן שלי “חיה “חברתית וכל מה שמעניין אותו זה הסניף של התנועה.  באותו זמן, השכן מקנא במעגלים החברתיים הרחבים שיש לבן שלי. הוא כל כך היה רוצה שלבן שלו יהיו יותר חברים, שיצא יותר, שלא ישב כל היום וילמד. אבל מה לעשות? זה מה שהבן שלו אוהב, או בוחר כרגע.

היכולת לקבל את  ולהשלים עם מה שאני לא יכול להשיג חשובה, אבל רק אחרי שכן ניסינו למצוא דרכים אחרות להשיג את מה שחשוב.

 

הקנאה- פנים רבות לה.

היא חמקמקה. היא מרימה את  הראש, היא מורידה אותו ואז היא צצה ומביכה אותנו.

ההסתרה או ההתעלמות העצמית שלנו ממנה – מסבכת אותנו. מרחיקה אותנו ממה שחשוב לנו באמת. לעומת זאת – פיתוח היכולת והאומץ “להביט לה בעיניים” – על אף שאינה קלה ובהחלט מאתגרת – מאפשרת לנו , בסופו של דבר – להשיג את מה שחשוב לנו באמת.

אין כאן אמירה לעודד את הקנאה ולהעצים אותה . האמירה כאן היא  להיות קשובים אליה ואל המסר שהיא מעבירה – ולפעול  על פיו בצורה מותאמת ומידתית.

בהצלחה!

 

רותי צפרוני

פיתוח וליווי מנהלים

0505502674

 

.

צור קשר

ההודעה נשלחה בהצלחה
ההודעה לא נשלחה, אנא נסה שנית