הצפרדעים בשמנת / רותי צפרוני

היה היו שתי צפרדעים שנפלו למיכל שמנת.

עד מהרה הבינו שהן הולכות ושוקעות- הן לא יכלו בשום אופן לשחות או להחזיק מעמד על פני השטח זמן ממושך מפני שהעיסה הייתה סמיכה כמו חול טובעני. תחילה פרפרו שתי הצפרדעים בתוך השמנת וניסו להגיע לשפת המיכל. אבל הן לא הצליחו, עלה בידן רק להשתכשך במקומן ולשקוע. הן התקשו יותר ויותר להרים את ראשן מהמיכל ולנשום.

אחת מהן אמרה בקול רם – “אני לא יכולה יותר. אי אפשר לצאת מכאן. בחומר הזה אי אפשר לשחות. אני הולכת לטבוע בכול מקרה, אז למה להאריך את הסבל? אני לא מבינה מה הטעם לטבוע באפיסת כוחות ממאמץ עקר”.

היא הפסיקה לפרפר ושקעה במהירות בנוזל הלבן הסמיך…

הצפרדע השנייה, אולי עיקשת יותר, אמרה לעצמה-” המצב אכן חסר תקנה! אין סיכוי שאצליח להתקדם אפילו סנטימטר אחד. אבל למרות שהמצב נראה אבוד, אני מעדיפה להילחם עד נשימתי האחרונה. אני לא רוצה לוותר אפילו שנייה אחת לפני הזמן שלי.”

היא המשיכה לפרפר ולהשתכשך במקום בלי הפסקה, בלי להתקדם אפילו סנטימטר, שעות על גבי שעות.

לפתע, מרוב פרפורים, נענועי עכוז, השתכשכויות ובעיטות, הפכה השמנת לחמאה.

הצפרדע המופתעת זינקה עד שפת המיכל ומשם שבה לביתה בקרקור עליז.

חברים…..

גם כשהמצב נראה אבוד- כנראה ישנה עוד דרך!
כנראה שווה להשקיע עוד מאמץ נוסף גם עם הפתרון עוד לא הופיע באופק…..

אמונה והשקעה מייצרות  אפשרות נוספת!

שווה לנסות  !!!!

צור קשר

ההודעה נשלחה בהצלחה
ההודעה לא נשלחה, אנא נסה שנית