הניסוי החברתי של ג’ושוע בל / רותי צפרוני

ארה”ב. תחנת רכבת סואנת בבוקר קר בינואר.

נגן כינור עומד בתחנה ההומה ומנגן יצירות של באך במשך כ-45 דקות.

במהלך הזמן הזה, עברו כ- 1800 איש בתחנה, רובם בדרכם לעבודה
לאחר כמה דקות נגינה, האט איש אחד את צעדיו ועצר להאזין לנגינה לרגעים ספורים בלבד והמשיך בדרכו. הוא מיהר .
לאחר כמה דקות נוספות קיבל הכנר את הדולר הראשון. אישה זרקה את הכסף לתוך הכובע האדום, מבלי לעצור, והמשיכה ללכת.
לאחר כמה דקות נוספות אדם צעיר נשען על הקיר והאזין לכנר, ואז הסתכל בשעונו והמשיך ללכת.

ילד כבן 3 עצר להאזין, אבל אימא שלו גררה אותו משם, ממהרת לענייניה. הילד נעצר שוב כדי להסתכל על הכנר, אך אמו משכה בחוזקה והילד המשיך ללכת, כאשר הוא מסובב את ראשו כל הזמן.

הפעולה הזו חזרה על עצמה על יד מספר ילדים אחרים, אבל כל ההורים– ללא יוצא מן הכלל – הכריחו את ילדיהם להמשיך בדרכם במהרה.
הכנר המשיך לנגן ללא הפסקה.

6 אנשים בלבד עצרו להאזין לו למשך זמן קצר. כ-20 נתנו לו כסף אבל המשיכו ללכת בקצב הנורמלי שלהם. הכנר אסף בסף הכל 32$.
לאחר שעה: הכנר סיים לנגן ושקט שרר במקום. אף אחד לא הבחין בכך ולא מחא כפיים. הוא לא קיבל כל הוקרה

 

זהו סיפור אמיתי שהתרחש בשנת 2007 בתחנת רכבת בעיר וושינגטון הבירה.

הכנר הוא ג’ושוע בל – אחד המוזיקאים הגדולים בעולם אחד הכנרים המצטיינים והמוערכים ביותר.

הוא ניגן את אחת היצירות המורכבות ביותר שנכתבו אי פעם

הכינור איתו ניגן הוא סטרדיבריוס נדיר משנת 1713 ושוויו כ-4 מיליון דולר.

יומיים לפני כן , מילא ג’ושוע בל אולם קונצרטים בבוסטון, עבור מחיר ממוצע לכרטיס של כ-150$ בתמורה לאותו המופע בדיוק.

 

אירוע הנגינה של ג’ושוע בל כאדם אנונימי בתחנת הרכבת אורגן על ידי עיתונאי מה”וושינגטון פוסט” כניסוי חברתי הבא לבדוק תפיסות, נקודות מבט, טעם אישי וסדרי עדיפויות של בני אדם.

 

 

  • עד כמה אנו פנויים להבחין ביופי כשאנחנו מכוונים למטרות אחרות?
  • האם יש לנו יכולת לזהות כישרון בהקשר לא צפוי?
  • עד כמה אנו מסוגלים להיות גמישים ולקחת את הזדמנויות שפוגשות אותנו?

וברמה הפרקטית -במקום העבודה שלנו – האם אנחנו מצליחים להקשיב ולראות ניצוצות אצל העובדים שלנו? אצל עמיתים? אצל המנהלים?

האם מול תוצאות שאנחנו חייבים לספק , במצב של לחץ מכוון מטרה – אנחנו מצליחים להיות קשובים לקשיים שבדרך, למה שמשתבש, למה שאפשר לעשות אחרת?

האם אנחנו נותנים צ’אנס אמיתי לסובבים אותנו או שאנחנו נכנעים לסטיגמות שמנהלות אותנו?

 

מכוונות מטרה חשובה מאד.

אבל לצידה, יש להגדיר את מטרות המשנה ולראות שגם הן מקבלות פניות מסוימת , על פי האפשרויות.

לא לוותר.

לפעמים זה מאפשר לנו להרוויח בדרך לעבודה קונצרט של מוסיקה חלומית ולהנות מרווח בלתי צפוי במתנה. שווה.

צור קשר

ההודעה נשלחה בהצלחה
ההודעה לא נשלחה, אנא נסה שנית