המתנה בשדה התעופה / רותי צפרוני

 

הקדמתי לטיסה.

שדה התעופה המה אדם ואני מצאתי לעצמי ספר מתח טוב ושקית עוגיות טריות וריחניות כדי להעביר את הזמן עד הטיסה. מצאתי לי פינה והתמקמתי להמתנה ארוכה.

מרוכזת בקריאה, הבחנתי בזווית עיני בגבר שהתיישב במושב הפנוי  לידי. בעודי מנסה לשמור על ריכוז בספר , שמתי לב שהזר שלידי שולח יד אל שקית העוגיות המונחת בנינו ולוקח לעצמו עוגייה. ועוד עוגייה. ועוד אחת.

נדהמתי מהחוצפה.

שקלתי להעיר לו ובעודי מתלבטת הוא המשיך לעשות בשקית העוגיות כבשלו . הוא הרשה לעצמו להמשיך לאכול ממנה ולהתענג על כל ביס.

למרות הזעזוע שהרגשתי מעזות המצח של הבחור, החלטתי להתעלם ולהימנע מסקנדל מיותר. אבל זה היה מרגיז!.

המשכתי לקרוא, ולנשנש מהעוגיות שלי. לצידי, “גנב העוגיות” המשיך בתיאבון בריא ובגסות לחסל את העוגיות מהשקית המתרוקנת. הסבלנות שלי נמתחה במיוחד כשהגענו לעוגייה האחרונה. תהיתי מה יעשה עכשיו. הגבר הזר הושיט יד רועדת אל העוגייה הבודדת וחצה אותה לשניים. בחיוך מבויש, הגיש לי מחצית אחת  כשהשנייה כבר ננגסה בתאוותנות בפיו. חיכיתי שלפחות יגיד תודה, אבל זה לא קרה.

בינתיים קראו לנוסעים לעלות למטוס ואני קמתי וניגשתי לדלפק. הגשתי את כרטיס העלייה למטוס, עדין כעוסה ונדהמת מהחוויה שעברתי עם הבחור החצוף וגס הרוח. הדיילת לקחה את הספח ואני התקדמתי אל המושב שלי.

צנחתי למושב , מותשת.

הנחתי את התיק שלי לידי והכנסתי את  היד פנימה, כדי למצוא את הספר ולהמשיך בקריאה.

בעודי עושה כך, נתקלו ידי בשקית של עוגיות……

מה??? מה היא עושה כאן???…….בהתחלה לא הבנתי ואז “נפל האסימון”…..

בהיסח הדעת הכנסתי את  העוגיות שקניתי לתיק.

שקית העוגיות ממנה אכלתי לא הייתה שלי. היא הייתה של הבחור שהתיישב לידי

הבחור הזר שישב לידי אכל בנחת מהעוגיות שקנה לעצמו וחלק אותן איתי בחיוך מבויש…

אני החצופה! אני גסת הרוח!

.

מכירים  את ההרגשה?

מכירים את המצב בו אנחנו לגמרי בטוחים, בוודאות מלאה לגבי משהו, ואז מגלים שמה שהאמנו כאמת צרופה , בעצם איננו כך?.

הדברים לא תמיד נחרצים. החלטות לא תמיד יכולות להיות חותכות. יש הרבה אפורים בין השחור והלבן. כדאי תמיד לשמור על לב פתוח ועל ספק- ולשאול את עצמנו, אם אנחנו לא אוכלים את העוגיות של מישהו אחר…….

 

צור קשר

ההודעה נשלחה בהצלחה
ההודעה לא נשלחה, אנא נסה שנית