דליים סדוקים / רותי צפרוני

לאישה סינית היו שני דליים. באחד הדליים היה סדק, בעוד השני היה מושלם והגיע תמיד מלא ליעדו.
בסוף הדרך הארוכה מן המעיין ועד לבית, הדלי הסדוק הגיע מלא בחציו.

במשך שנתיים הביאה האישה מדי יום ביומו דלי וחצי של מים לביתה.
הדלי המושלם היה גאה בהישגיו, אך הדלי הסדוק המסכן, התבייש במומו והיה אומלל כיוון שהצליח
לבצע רק מחצית מייעודו.

לאחר שנתיים של מה שנראה ככישלון מר, הוא פנה אל האישה ליד המעיין ואמר לה-
“אני מתבייש שהסדק שבי גורם למים לדלוף לאורך הדרך הביתה”.

האישה חייכה ושאלה-
” האם שמת לב שיש פרחים בצד שלך של השביל ואילו בצד השני אין?”
והיא הוסיפה ואמרה –”המום שלך מוכר לי מאז ומתמיד , ולכן טמנתי זרעי פרחים בצד שלך,
ובכול יום שאנו  צועדים הביתה אתה משקה אותם. במשך שנתיים אני יכולה לקטוף פרחים יפים אלה
כדי לקשט את השולחן, ולולא היית כמו שאתה, לא היה היופי הזה מעשיר את הבית ומשמח אותי”.

לכול אחד מאתנו יש מום כלשהו, אך הסדקים והמומים שלנו הם שעושים אותנו מיוחדים.

  • מהו המום שלך?
  • מה המיוחדות שהמום הזה מאפשר לך?

מהם הפרחים שאת/ה מצמיח/ה בצד הדרך?…

  • ובנוסף –

    באיזה אופן את/ה מצליח/ה להפוך חסרון של
משהו קרוב בסביבתך –ליתרון?

צור קשר

ההודעה נשלחה בהצלחה
ההודעה לא נשלחה, אנא נסה שנית